ישעיהו שוחטוביץ

02/03/1912 - 18/10/1997

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ג אדר התרע"ב

תאריך פטירה: י"ז תשרי התשנ"ח

שם האב: אברהם

שם האם: פרידה שוחטוביץ

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1933

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

אחים ואחיות: דר תמר

ישעיהו שוחטוביץ

ישעיהו, הוא שייקה, נולד בט"ו בשבט תרע"ב בעיר לודז' שבפולין. הצעיר מששת הילדים שילדה אמו. בית המשפחה היה בית ציוני ומסורתי, אם כי לא אדוק. 4 שנים למד שייקה בגימנסיה בלודז' בטרם עלה ארצה ב-1925. נער צעיר, בן 13 שנים, היה בבואו לישראל ובהצטרפו לחברת הילדים בבית אלפא, קיבוצה של אחותו הבכורה תמר (לימים, דר). בחברת הילדים התחנכו בימים ההם ילדי הקיבוץ המעטים שהיו בגיל בית ספר לצידם של ילדי חוץ מן העיר ומקיבוצי העמק השכנים.
כשסיים את חוק לימודיו נכנס שייקה לחברות בקיבוץ. עם 17 חברים וחברות בוגרי חברת הילדים וביניהם: דינה מלמד, אסתרקה קרוא, דוחה מנור ואחרים, הקימו את קבוצת "העמק" אשר יצאה למשימות כיבוש עבודה במושבות פתח תקווה, ראשון לציון והרצליה. חברי הקבוצה עבדו בפרדסים, אם כי, בדומה לקבוצות נוספות בימים ההם, גם הם מצאו עצמם לעתים מחוסרי עבודה. הם עבדו בתל-ליטבינסקי בין מאות ערבים וגרו באהלים. בשנת 1929, בזמן המאורעות, נתפרדה החבילה וחברי הקבוצה חזרו למשקיהם.
בבית אלפא עבד שייקה בפלחה, במסגריה ובשאר עבודות בהן נזקקו לצעירים חזקים, כמו חפירת תעלות והנחת קווי מים. הוא נשא לאישה את לאה לבית ויינבאום (לימים, דגן), ונולדה להם בתם, נורית. ב-1940, עם הפילוג, עברו שייקה, לאה ובתם הפעוטה, כמו גם אחותו תמר, עם חברי מפא"י והבלתי המפלגתיים לרמת יוחנן. היה זה סופו של מאבק בן שלוש שנים, שהיה עבורו בבחינת "מלחמת עולם", אובדן הבית בשם מה שנתפס על ידו כצודק יותר, מתוך מגמה לבנות חיים חדשים וחברה חדשה המשוחררת מן הליקויים בהם הוכתה החברה ממנה באו. וכך, לאחר מעשה הוא כותב ב"ברמה": "בסיוון שנת ת"ש ארשתיך הרמה, ועוד תשבעי אהבים".
שייקה היה מראשוני המתגייסים לצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. 4 שנים שירת בבריגדה היהודית, עבר איתה את אפריקה ואירופה, היה רב סמל של מפקדת החי"ל וב-1945 נשא את דגל הבריגדה במצעד הניצחון בלונדון. בסיום המלחמה נמנה על מארגניה של רשת הברחת יהודים ונשק מאירופה. אחרי קום המדינה שירת שנה וחצי כסמל וכקצין בצה"ל. במהלך שירותו בבריגדה נפרד מלאה, רעייתו. לימים נשא לאשה את רותי, לבית בקמן, והם בנו את ביתם ברמת יוחנן, כאן נולדו ילדיהם: ענת ועמרי.
איש קיבוץ מסור היה שייקה המאמין בצדקת הדרך. עיקר שנותיו ברמה עבד במסגריה והתמחה בחרטות. היה בעל מלאכה מיומן, מסור לעבודתו ומבצעה נאמנה. בראשית שנות ה-60 היה חבר בצוות שהניח את היסוד לבית החרושת "פלרם" ואשר נסע להשתלם ברזי ייצור הפלסטיק מעבר לים. אחר כך, חזר למסגריה והתמיד בעבודתו זו עד זקנה ושיבה. בגדי העבודה הכחולים אותם לבש דרך קבע והמקטרת שנעוצה היתה בפיו היו לסימני היכר שאינם חיצוניים בלבד, אלא ראי לדמותו של פועל עברי חרוץ ולתבונת כפיו. במשך השנים לקח חלק בפעילות הציבורית כחבר בועדת שכון ובועדת תרבות. איש שיחה מעניין היה ואיש ספר, סקרן ותאב דעת.
באחרית ימיו חלה שייקה וזכה להיות עטוף באהבתם של בני ביתו ובטיפול המסור של צוות "חמדת אבות". בחייו ציווה את גופתו למדע ובקשתו נתמלאה עם הסתלקותו בסוכות תשנ"ח. מקץ עשרה חודשים הובא למנוחות עולמים בבית העלמין המקומי.

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    ישעיהו שוחטוביץ 

    בן פרידה ואברהם שוחטוביץ

    נולד בלודז' – פולין

    ט"ו בשבט תרע"ב  03.02.1912

    נשוי ללאה

    אבא לנורית

    נשוי לרותי

    אבא לענת ועמרי

    עלה לארץ בשנת 1933

    הצטרף לקבוץ בית אלפא 1934

    עבר לרמת יוחנן 1940

    נפטר י"ז בתשרי תשנ"ח  18.10.1997

    בן 85 במותו

  • ממכתב לחברת הילדים מהבריגדה- ישעיהו שוחטוביץ

    לכל חברת הילדים שלום רב רב

    בזמן האחרון קיבלתי את שני מכתבכם וכמובן שעכשיו אין כל ספק שהגיע תורי אני לכתיבה. אגיד לכם ילדים שבדרך כלל הייתי נוהג תמיד לכתוב לכם כשחלה איזו שהיא תמורה בחיי הצבאיים, אחרי חילוף מקום או אחר איזה מאורעות אחרים שהיו משאירים אצלי רושם איזה שהוא. לאמיתו של דבר מאז שחצינו את הים והיינו בארץ זו זמן מה לא קרה שום שינוי שהיה בו משום חוויה. גם מהדרך לארץ זו וגם מהתקופה הראשונה שעברנו כאן…

    …אנסה לכתוב לכם על כמה דברים שאולי לא חדשים ביותר אך היותר בולטים בחיינו ביום-יומיים.

    אתם יודעים שבאנו כאן במגע עם פליטי ישראל. אנו עוזרים להם ככל האפשר וזה נותן לנו סיפוק רב. האנשים האלה סבלו נוראות וקשה פשוט להקשיב לכל זה שהם מספרים. הנוער שביניהם הוא נחמד מאוד, הם לומדים עברית. כמה טוב היה לו יכול היה נוער זה לעלות ארצה ולהתחנך לקראת חיים פרודוקטיביים וחופשיים. זהו חומר מצויין הנוער הזה וחבל שילך לאיבוד או שיתנוון בהיותו אנוש להשאר בגולה. נפל בחלקי לפני כמה חודשים לנסוע למקום מרוחק מאוד על מנת להביא משם פליטים זה היה אחד המאורעות הכי יפים במשך הזמן שאני בצבא. גם הדרך למקום ההוא  היא יפה עד מאוד וזה היה אז קרוב מאוד לקוים. פעם אספר לכם על "טיולי" זה בפרטים, במכתב זה קצת קשה וגם בלתי אפשרי.

    התפרצות הר הגעש שארעה לפני שבועות אחדים שבודאי גם קראתם בעיתונים אודות זה היה דבר יוצא מגדר הרגיל גם ביופיו וגם לדאבוננו בנוראותו. לא בכל דור זוכים לראות כדבר הזה. תושבי המקום הזקנים ביותר סיפרו כי הם זוכרים התפרצות שאולי היתה חזקה כמו זו של עכשיו שהיתה בהיותם ילדים קטנים. בלילה השני עליתי על ההר והגעתי עד למקום בו נפגשנו עם זרם הלבה הרותחת שגלש מלמעלה כשהוא שוצף ודורס את כל המזדמן לו בדרך. האנשים שבתיהם נהרסים ושדותיהם וכרמיהם עלו באש מקבלים את אסונם בשקט כאילו כך צריך להיות וכך נגזר מהשמים. ——— ——– עלי אדמות. הלבה מתקדמת במהירות די גדולה וקשה לעמוד קרוב מאוד לזרם כאן כשהחום הוא גדול מאוד. מההר מתגלגלים גושי אבן לוהטים כשהם מתפרקים בדרך לסלעים ואלה לאבנים קטנות.

    הרעש שכל זה מקים עוד מוסיף איזו אימה מיוחדת לכל המתרחש לפני עיניך.

    אחרי שאתה עומד כמה רגעים במקום אחד מוכרח אתה לסגת כי הלבה בינתיים התקדמה אליך ואז זה יותר מידי חם בשביל להשאר במקום. ההתפרצות נמשכה זה כעשרה ימים ואחר כך התחיל..—— ברדיוס של 75 ק"מ בכיוון הרוח הדרכים והאדמה כוסתה שכבה עבה מאוד של עפר שירד כגשם עז מהשמים.

    גם על זה ילדים יש לספר הרבה הרבה יותר ממה שכתבתי לכם.

    שמחתי מאוד לקרוא את כל הפרטים שכתבתם על הנשמע בכל ענף של המשק ואגיד לכם כי אתם היחידים שכותבים גם על הנושא הזה. אני מתאר לי כמה יפה כעת בשדות ובכרמים ובגנים. גם כאן האביב יפה. לפני שבוע נסעתי באוטו הקטן שלנו לטיול יפה עד מאוד. אינני יכול לכתוב לכם את שם המקום. זה במרחק של חמישים ק"מ מהמקום שבו אני נמצא. כל הדרך מובילה לאורך חוף הים ההררי מכוסה ירק רענן. בין הואדיות הקטנים נמצאים כפרים קטנים של דייגים.כשהגעתי למקום בקרתי בארמון של נסיכים עתיק, בבית בו היה גתה מתגורר כשהיה באיטליה שם גם הראו לי את החדר  שבו התגורר המנצח הגדול סטוקובסקי ועוד "כוכבים" מפורסמים. הבית הזה בהרבה דורות שימש אכסניה לגדולי הדור שהיו באים להינפש כאן. ולשאוב שכינה מהמקום הנפלא הזה. ואכן המקום נפלא. נפלא באמת.

    אחרי הכל כל היופי הזה אין בכוחו להעמיד בצל את יופיה של ארצנו הקטנה ולהשכיח את געגועינו אחריה.

    איך עבר הפסח? כיתבו כיצד זה היה ואיך ביליתם את החג.

    לכולכם ילדים יקרים ולמטפלות שלום חמה ממני ישעיהו

     

  • מהגיגי ליבו- ישעיהו שוחטוביץ

    ביום ג' 11.8.98 הובא למנוחת עולמים חברנו הותיק

    ישעיהו שוחטוביץ ז"ל

    ישעיהו ז"ל הגיע לרמת יוחנן מקיבוץ בית אלפא בפילוג של שנת 1940.

    הדברים המובאים כאן לזכרו ולדמותו נלקחו מכתבה שכתב לאחד מעלוני "ברמה" הראשונים(1940), בה שיתף את החברים בהגיגי ליבו. הדברים המדברים בעד עצמם יהיו נר זיכרון לדמותו המיוחדת והיקרה.

    לאחר ההעברה

    אחרי התאבקות של למעלה משלוש שנים נגמרה סוף סוף "מלחמת העולם" שלנו. ואם כי לא כמנצחים יצאנו מהמערכה העגומה והכאובה הזאת, הרי זכות נפשית גדולה היא לכל אחד מחברי בית אלפא לשעבר שלא נמנינו על "המנצחים". אנו את ביתנו הפסדנו אך הצדק והמצפון החברתי נשארו מנת חלקנו בלבד. הנקודה הכאובה ביותר בפרשה שלנו היא כי מה שקרה לנו עומד בסתירה מוחלטת לערכי התנועה הקבוצית ולסמליה. הן ריב אחים וחתירת אדם תחת רעהו היפוכם הגמור הם לחיי הקבוצה וייעודיה.

    על המכשולים הרבים הפזורים בדרך התנועה הקיבוצית מבחוץ נוסף מכשול מבשר רעות אשר מקירבנו צמח ולכן פי כמה מכאיב, ופי כמה קשה להתגבר עליו. אכן, לולא הלקח אשר הבאים אחרינו חייבים ללמוד מן הפרשה הזאת מוטב היה כי לא תשחיר את דפי תולדות הקבוצה.

    רב הכאב והסבל שעבר כל אחד מאיתנו בשנים אלה ונראה לי כי אי אפשר לתארו במילים. כל התגלות חדשה של השקפות חברים מהמחנה השני הכזיבה ופגעה מחדש והיה קשה עד לאין נשוא לראות דווקא את אותם חברים שהיו בעיני מעצבי דרך לחיי שיתוף הורסים במו ידיהם את אשר אפשר היה לקיים לו רצו בזה בכנות. מיום פרוץ הסכסוך ידעתי נאמנה לאן אני שייך. וכאיש שאינו משתייך לשום זרם מפלגתי בחנתי את הדברים רק לפי ממדים חברתיים. זאת גם דרשתי ממתנגדנו כל עוד הייתי איתם במגע. אך כאן נפגשתי בקיר אטום. וכבר מן הימים הראשונים של הסכסוך ראיתי כי אלה שהערצתי והאמנתי בהם ביותר עומדים לבצע את הבגידה החברתית הנוראה ביותר. כמה אכזבה בזה בלבד, היש לתארה במילים?

    צריך להודות כי פרשת חיינו זאת הולידה ספקות רבים בליבי. התחלתי לפקפק בעצם יכולת הקיום של צורת החיים הקבוצית, וחשבתי אם לא נכונה הקביעה העתיקה כי אדם למשנהו זאב הוא? אךאמרתי לעצמי כי אין לבחון את בעיות חיי השיתוף לאור כשלון יחידה חברתית אחת ותהיה זאת היקרה לך ביותר והיפה בעיניך מהאחרות. ואני הערצתי את בית אלפא במשך כל השנים דווקא משום שהיתה לבית לאנשים בעלי השקפות שונות והלכי רוח שונים! התלכדות כל חברינו סביב הרצון להקים מולדת משותפת חדשה הוכחה היא כי לא צורת החיים לכשעצה הכזיבה, כי אם הרכבה המיוחד אשר מתוך מהותו היה נתון לניצול בידי עושי חשבונות של העבר והעתיד. כיום העזיבה היא מאחורינו. הדבר היה קשה לכל אחד מאיתנו: למי שבנה את המקום מראשיתו, ולמי שאת ילדותו ואת נעוריו בילה בו ולילדינו הגדולים, שלא ידעו כלל מקום וחיים אחרים מהם.

    הימים הראשונים ברמת יוחנן עברו כחלום אשר אין יודעים לפרש מה טיבו. ממש מצב שכרות. ימים רבים בקומי בבוקר לעבודה,עמדתי תוהה, מסתכל מסביבי ומחפש את הנוף המוכר והאהוב כל כך עד שלאט לאט מבעד לערפל של חזיונות לא ברורים התחילה מופיעה וחודרת המציאות: אכן בית חדש, עובדה היא ויש להשלים עימה. אין אדם ויהא הוא המטריאליסט האדוק ביותר, שוכח ומשתחרר מהר מבית, נוף, סביבה, בקיצור ממולדת.

    באנו הנה במגמה לבנות חיים חדשים ולכן חייב הצעד להיות מאיתנו והלאה. אנו עומדים להקים חברה חדשה אשר מוכרחה להיות משוחררת מן הליקויים שהוכינו בהם  עד כה. אנו רחוקים עוד מלהוות חברה כפי שהיינו רוצים לראותה. ראשית לפנינו פרוצס של התמזגות שני גופים אשר כל אחד בהיותו בעל עבר עשיר ומיוחד לעצמו אינו מן הקלים. שנית נראה לי, וזאת אני אומר ברבים, כי הקשר אשר קיים בין אנשינו, יש הרבה לזקפו להכרח ההתגוננות בפני המתנגד המשותף ולעבר המכאיב. שומה עלנו להרכיב תחתיו ניצנים יותר בריאים אשר יצמיחו אחווה אמיתי לעתיד לבוא. רבה העבודה במשק כי לפני בניין אנו עומדים. אנו מוכרחים ליצר ולטפח אוירת יום יום שבה העבודה תהיה לכל אחד מאיתנו מקור ממנו אנו שואבים את שמחת החיים. ואם גם בתקופה סוערת, תקופת מלחמת איתנים בעולם בו אנו חיים ואין אנו את שילד יום, אנו מצווים להתרחק מחוסר אמונה ולבנות את ביתינו בעוז.

    בסיון שנת ת"ש  א ר ש ת י ך  ה ר מ ה, ו ע ו ד  ת ש ב ע י  א ה ב י ם.

    ישעיהו ושחטוביץ

     

  • הדוד ישעיהו- אברהם שחר

    הדוד ישעיהו (נכתב ליום קבורתו 11 באוגוסט 1998)

    כך קראנו לו, כי אצלנו בבית הקפידו שהילדים, כלומר אנחנו, נצמיד את המילים "דוד" או "דודה" לפני שמם הפרטי של הדודים והדודות. כך הדודה תמר, הדודה אסתר והדוד ישעיהו, שהיה המדזיניק, כלומר בן הזקונים של הסבתא פרידל לאחר ששכלה את בנה יעקב ואת בתה אסתר, הרעיפה עליו הסבתא חיבה יתרה. כולנו ידענו שהדוד ישעיהו נולד בט"ו בשבט. זאת כי סבתא דאגה מבעוד זמן לשלוח לו ליום זה חבילה "חמישה-עשר" המורכבת מפיצוחים, פירות יבשים וכו'. לימים, משנפטרה, המשיך אבא שלנו במנהג זה ולאחר פטירתו המשכנו גם אנו הבנים, לשלוח לדוד ישעיהו חבילת "חמישה עשר" בכל יום הולדת שלו.

    כילד אני זוכר את התגייסותו של הדוד ישעיהו לבריגדה. היתה התרגשות גדולה וכולנו ליווינו אותו לתחנת הרכבת ברחובות שממנה יצא למצרים. לבר מצוה שלי הוא שלח לי מאיטליה אלבום תמונות בכריכת עור השמור עימי עד היום.

     

    שייקה היה חרט מעולה וזכורני שעם שחרורו מהבריגדה קיבל הצעת עבודה להצטרף למסגריה, שבעליה הכיר את מיומנותו כחרט, במשכורת גבוהה. הוא סרב בתוקף ואמר שלעולם לא יעזוב את הקבוץ.

     

    כאשר השתחרר מהצבא הבריטי הוא קיבל חליפת פסים כחולה אותה "ירשתי" כאשר נסעתי ללמוד באיטליה. את החליפה לבשתי בגאווה בכל הבחינות ובטקס סיום לימודי.

    ישעיהו היה איש שיחה מעניין ואיש ספר. אמנם בשנים האחרונות לחיוו הייתה צריך להגביר את קולך, בגלל מגבלות השמיעה שלו, אבל יכולת לדבר איתו על חדשות וחידושים בארץ ובעולם. היתה לו סקרנות ללמוד ולדעת. הוא היה קורא הרבה והייתי שולח לו, לבקשתו, ספר חדש זה או אחר. תענוד מיוחד היה להתארח בביתו כשהוא עומד עליך להאכילך, להשקותך ודואג שלא יחסר לך דבר.

    הוא היה איש עבודה חרוץ ומסור. גם לפני שנים, כשעוד היה במיטבו, לא היה מוכן לוותר בקלות על יום עבודה כדי להשתתף בארוע משפחתי למרות שלקה בבריאותו, התמיד להמשיך בעבודתו עד שנותיו האחרונות.

    נזכור אותך באהבה דוד ישעיהו. אני גם זוכר אותך בכל פעם שאני מנגן ושר את "עלי דון אלה בודדת", שיר שלימדת אותי עם שיחרורך מהבריגדה, ושאותו מאוד אהבת.

     

    אברהם שחר

  • פרידה משייקה- בצלאל אופיר

    שייקה

     כשישעיהו שוחטוביץ "שייקה" היה נער, וגם זה קרה, הוא היה בחברת הילדים של בית-אלפא. בחברת הילדים של בית אלפא התאמצו – והצליחו בהשראת פולני – לתת חינוך איכותי, מעמדי, סוציאליסטי.

    הם אמרו שזה לא קונץ לבנות בן אדם בתוך בועה מוגנת, חייבים לתת להם, לילדים, אפשרות להתמודד עם העולם הקפיטליסטי-בורגני-(רקוב כמובן) אז ועדת החינוך של בית-אלפא שלחו את בוגרי י"ב, ושייקה ביניהם, להתמודד עם העולם הקפיטליסטי והפרוע של הבורגנות המתנוונת.

    ושייקה,כדי שתבינו, היה איש גבוה חזק ואיכותי, (היום, בעוונותינו, אני לא מוצא כאלה). שייקה התרוצץ יומיים, רעב אבל נחוש, בדרום תל-אביב ולבסוף מצא מקום עבודה אצל נפח,ביפו, נפח גוי, נפח גרמני מקצוען מהמעלה הראשונה שעושה מגוש ברזל משהו תכליתי. לנפח הזה, שהיה קטן אבל חזק, .היו שני בנים גדולים ומאוד חזקים.

    הטכניקה של הנפחות היא שהבעלבית, קטן ככל שיהיה, מוציא בצבת ברזל מתוך המפוח הלוהט גוש מאדים של ברזל אמורפי, מניח אותו על הסדן וביד שניה מתופף בפטיש קטן שנותן את הקצב והשלושה, שני בניו ושייקה, מכים לפי הקצב על הסדן שעליו מתחתח המוצר העתידי.

    ועכשיו- אתה חייב להכות עם הפטיש הכבד, מאוד מאוד כבד, על הסדן, לפי הקצב, ב-ד-י-ו-ק לפי הקצב. פספסת פעם? קיללו אותך. פספסת עוד פעם? חטפת סטירה (הבעלבית היה קטן אבל מאוד חזק) בפעם השלישית פוטרת.

    שייקה שוחטוביץ חטף סטירות, לפעמים, אבל שייקה לא פוטר. שייקה שוחטוביץ הכה בדיוק לפי הקצב טעזק לעצב את מחרשת הסוק הראשונה שנוצרה בפלסטינה (ארץ ישראל של אז).

    וכך חורשנו…וכך בנינו המולדת.

    שייקה וחבריו עשו ככל שיכלו כדי לבנות מדינה לתפארת. ומה יצא לנו?

    בצלאל אופיר

     

     

  • אנציקלופדיה של צניעות- אלי יבלונקה

    שייקה…

     בשבילי לדבר על שייקה פירושו לדבר על אנציקלופדיה של צניעות ופשטות יוקדת, נאמנות ונקיון. אמרתי צניעות, אמרתי נעם הליכות, צעד צעד בוטח נחוש.

    לדבר על שייקה זה גם ראי לחומרת הדקדקנות בפרטים הקטנים כמו גם במעשים הגדולים, בקיאות לא מופגנת, ערנות, סקרנות, נקיטת עמדה, אני מסתכל אל החיים הללו שהם שייקה ורואה התמדה כמו איש היושב בפתח ביתו, מקטרתו בפיו, אל מרחבים רחוקים מתבונן ויודע את הצעדים הקטנים שבינו ובין המטרה בקצה האופק, גם יודע שאחריו עד קצה אופק אחר שלימים יתגלה, ועוד אחד…עבורי זהו מראה הנוסך בטחון, דבר דבר בעיתו תוך דייקנות מופלגת, של היות מוכן טרם עת, וקפדנות בהשלמה.

    איש עם הומור, קריצת עין, איש שיחה והתפלפלות עם סיפורים עסיסיים מזמנים רחוקים אך ללא הלקאה עצמית על זכרון קצר פה ושם. איש עם כח, אוה כמה כח!יש אנשים שעליהם מספרת האגדה כי הם סוגרים בורג עם מפתח ומהדקים עם האצבעות, אצל שייקה האגדה הזו היא באמת.כן כח, כח רב שבא מאורך רוח, מהחלטיות ומרצון עז! מהרצול להצליח, להגשים. שייקה איננו דוגמא למנהיג אשר בראש המחנה כי אם מספר 2, חייל אוהב את שליחותו וגאה בה, מבצע נעמן, מסור, צייתן.

    למדתי משייקה כי להגיד תודה למשהו, זה להיות מוכן תמיד לעוד הזדמנות שבה אפשר יהיה לעשות עוד קצת יותר, ושהעינות והיות בשרות משיבים תחושת סיפוק וגאווה. הנקיון מתככים וטינה מאיבה ויוהרה הוא לי לסמל ומורה דרך יוקרתי בפשטותו.

    עבורי כל אלה ועוד הרבה שאין עדיין מילים לבטאם, הם פרק בתלמוד תורת חיי האדם.

     

    על כך בכבוד ובהערכה

    אלי יבלונקה