לאה (לולקה) בן תנחום

ספור חייה – דניאל טלמון

לולקה נולדה בשנת 1904 כבת שנייה לבצלאל ובתיה ריכטר בעיר לבוב  שבפולין.
ילדותה ושנות נעוריה הצעירים עברו עליה בפולין. היא למדה בבית-ספר יהודי-פולני והיתה חברה בתנועת הנוער הציונית.
את משה – מי שעתיד היה להיות בעלה ואבי ילדיה – הכירה עוד בפולין, במסגרת התנועה. היא עלתה ארצה כבת שש-עשרה וחצי ולאחר פחות משנתיים בגיל תשע-עשרה: נישאה למשה וילדה את ביתה הבכורה רחל.
את שנותיה הראשונות בארץ "בילתה" ביבוש ביצות בשומרון [אום אל עלק] ולאחר מכן הצטרפה אל סוללי הכביש חיפה-ג'דה. בין הסוללים היתה קבוצה ממקימי בית-אלפא. לולקה היתה תקופה מסוימת גם בביתניה עלית. באותה תקופה היא חלתה בצורה חזקה בקדחת וחזרה עם משה להחלים בפולין.   בחזרם לארץ הם גרו בחיפה, שם התקבל משה לטכניון – למחזור הראשון שנפתח אז. בתום לימודיו עברה המשפחה לירושלים, שם נולד דניאל.
לאחר זמן מה חלה משה אנושות ונאלץ לעבור לבית-חולים. לולקה נשארה לבדה ונדדה מספר שנים ממקום למקום עם שני הילדים בתקווה שתוכל לשאת לבדה בעול פרנסת המשפחה. כאשר התברר שמשה אינו עתיד להבריא ולאחר התערבות גנה, אחותה, שהיתה חברה בקיבוץ בית-אלפא, החליטה לולקה להצטרף לאותו קיבוץ.
לולקה היתה אשה חרוצה והעובדה שהיא חייבת לשאת בעול פרנסת המשפחה לבדה – העיקה עליה ודחפה אותה אל מסגרת העבודה הקשה ביותר.
כך הגיעה לעבוד ברפת- שהיתה מן הענפים הקשים ביותר והמעיקים, בפרט על אשה שהיתה צריכה גם לטפל בילדים בשעות הערב.
גם במעבר לרמת-יוחנן המשיכה לעבוד ברפת. ברפת הכירה את תנחום וגם נישאה לו ואז נולד בנם עמרם.
תנחום שהיה לבעל מסור ואהוב, נעשה גם לאבינו- שלי ושל רחל.
רחל כבר היתה נערה בוגרת וכבר כמעט שלא היתה בבית, אך אני, שרוב שנותי גדלתי במסגרת משפחתית זו- ספגתי מתנחום הרבה ולצערי תקופה זו לא ארכה זמן רב. לולקה היתה בת שישים כשתנחום הלך לעולמו ואימי נשארה שוב גלמודה.
במשך השנים, כשקשתה עליה העבודה ברפת עברה לעבוד בלול ובמדגריה וכן מילאה תפקידים ציבוריים בקיבוץ, כמו: "גיזברית-שניה", מרכזת- קניות וכן מרכזת מחסן הבגדים.
בשנותיה האחרונות, כאשר לא יכלה אף לאלו עברה לעבוד ב"בית-אביב, ולבסוף התאכזרה לה מחלת הסוכרת עד שהכריעה אותה.
יהי זכרה ברוך.