ידיד נפש – משה זמיר
יום השבעה לפטירתו של מרדכי גורדון. והנה כבר עברו שבעה ימים, מאז היינו במקום הזה, בהיפרדנו לנצח ממרדכי גורדון. הנך חייב לאמץ את מלא ההיגיון וההכרה בכדי להוכיח לעצמך כי הכן נכון הדבר. הלב והרגש עדיין אינם תופסים. אמנם ידענו, כולנו, עד כמה הוא חולה, ולא פעם, חרדנו לשלומו, בעת התקפה או סתם מחלה. אך הפעם היה זה שונה. הוא פשוט הלך לישון. מות נשיקה, קוראים לזה הבריות, רק יחידי סגולה זוכים לכך. אך אין בזה נחמה לקרובים ולידידים, למישהו שנעקר מהסביבה באופן כה פתאומי, ללא התראה. אין השכל משלים, אלא כעבור זמן רב.
הכרתי את מרדכי ואת משפחת גורדון לפני 29 שנים, בעלותם ארצה באותה אוניה, בה הגיעו הורי. זאת היתה תופעה בלתי רגילה – משפחה שעולה, מאותה גלות שבעה ומשגשגת. משפחה מסודרת ומושרשת בסביבתה, בארה"ב, זונחת את כל הטוב והיקר שם, ובאה להשתקע בארץ, בראשית שנות השלושים. ועוד יותר בלתי רגיל היה, שמשפחה זו, בוחרת בחיי שיתוף בחיי הקיבוץ.
מסיבות שונות נקלעת המשפחה חזרה לארה"ב, אך חוזרת ארצה ולקיבוץ. וגם כאשר פקד אסון המשבר והפילוג בתוכנו, לא זנחה דרך חיים זו, ואז באה משפחת גורדון לרמת יוחנן.
אין אני יכול להסביר תופעה בלתי רגילה זו, אלה השורשים שהיו למרדכי, ביהדות ובציוניות. ובספרות הלאומית, בעיקר בשפה האידישאית. שורשים אלו החזיקו בו איתן. בעת משבר, ונגד כל הפיתויים והזוהר שמעבר לכאן, גם כאשר גופו נחלש והתכופף.
אוהב חיים היה מרדכי. ואם ראינוהו בשנותיו האחרונות, מסתגר ומתבודד, ושומר על עצמו, – מה שנראה היה לנו הבריאים, יתר על המידה, הרי נבעה התנהגות זו בעיקר מתוך אהבת החיים, ומתוך הקשר והאהבה למשפחה ולחברים, וברצותו לעשות הכל להמשיך ולהאריך את החיים ככל האפשר.
מלאי תוכניות היה לו, הקשורות בהווי חיינו. יותר מכולנו ידע כנראה, כי הזמן קצר, ולכן ההשתקעות בעבודה למימוש רעיונותיו, ובתחביבים, בהם מצא פורקן לכוח היצירה שבו. וזאת בניגוד לחשבון של שמירה על עצמו – כי הזמן קצר, המלאכה מרובה וצריך להספיק.
גדולה ומגוונת חברתנו הקיבוצית. אין יכולת להכיר ולהתקרב לכל אחד. מחוץ לעניינים הקובעים של המשק והחברה, הרי כולנו חיים בחוגים יותר קטנים וסגורים. לכל חוג כזה יש מקור השראה, נקודה שמסביבה מתרכזים רבים. מרדכי גורדון היה אחד מאלה שמסביבו התלכדו רבים. עם הליכתו, נעקר מזהו מהנוף של כולנו. למשפחה אבד אב ובעל מסור אוהב. לרבים מאיתנו חבר וידיד נפש.
והרבה, הרבה לפני זמנו – הלך האיש.
משה זמיר א' תשכ"א