עירית יריב

עירית יריב ז"ל

א' בתמוז תש"ט – כ"א בתמוז תשפ"ד

8.7.1949 – 27.7.2024

עירית נסתלקה לעולם שכולו טוב לאחר שנים של מחלה קשה שבעטיה רחקה מן העין אבל לא מן הלב. מוקפת היתה בבני משפחתה ובחבריה שליוו אותה במסירות ובאהבה. צר היה לראותה מתכנסת לתוך אין האונים, פושטת מעליה יכולות, מרפה את שרירי הדאגה והאחריות ומצטמצמת לכדי נוכחת-נפקדת. אין זה עניין של מה בכך, בהינתן שאת כל 75 שנותיה, מלידתה ועד מותה חיה ברמת יוחנן, על כל מה שכרוך בכך, בכל גיל ובכל שלב. היא התעצבה לאורה, תרמה את חלקה אך גם שמרה על עצמיות ודרך מחשבה ייחודית.

עירית נולדה בקיץ 1949, דור שלישי לחלוצי העלייה השלישית ובית אלפא, שזה מקרוב עברו לרמת יוחנן. נכדה היתה לחנה ואפרים טרטקובר, בת שניה לליזה ומישקי, אחות צעירה למתי, ובוגרת – לרותה וצור. כבני דורה, גדלה באורם של ערכים גבוהים, נוקשות רעיונית ומעשים גדולים שהיו נחלתם של הדורות שקדמו להם, ושהשפיעו במידה רבה על חינוכם של הבנים ועל רף הציפיות מהם. מינקות ועד בגרות גדלה עירית בחינוך המשותף, את כל שנות לימודיה עשתה בבית החינוך הגושי, וכחלק בלתי נפרד מכך התחנכה לחיי עבודה, קבוצה ומעורבות חברתית, שהכתיבו במידה רבה את המשך דרכה: עם נישואיה לאלכס פרץ הקימה את משפחתה בקיבוץ, הפכה אמא צעירה לדרור ויסמין, והיתה מטפלת בימים של לינה משותפת ואחריות חובקת-כל בבתי הילדים.

במרוצת השנים מלאה עירית תפקידים רבים ומשמעותיים נוספים בחיי המשק והקהילה: ניהלה את האולפן לעברית, היתה מזכירה בשוק המקומי ומנהלת משאבי האנוש בפלר"ם ומשם עברה להקמת אגף מש"א בקיבוץ. בין לבין ותוך כדי היתה אקונומית, עבדה במכבסה ובמטבח, היתה מרכזת עבודה וסדרנית עבודה וריכזה את ועדת הנוער וועדת הקליטה.

חייה היו רצופים אתגרים והתמודדויות, ובכוח אישיותה וסגולות נפשה, משפחתה וחבריה הקרובים, צלחה קשיים ומשברים, שהכבד בהם – אובדנו הטראגי של דרור, בכורהּ.

לצד זאת, רוותה נחת ושמחה מהשבט שהקימה יסמין עם יותם ומחמשת נכדיה שמילאו את עולמה.

עצוב למות באמצע התמוז,

עצובים הימים האלה בכלל!

תמו ימי שני חייה של עירית, על קיצם ועל קצירם ועל הכל.

תנחומים לכל בני המשפחה.

עירית אהובה – רחלי גלעד

אשה – אגדה, מיוחדת, אחת ויחידה.

את לי גם חברה.

שנים של שיחות נפש איתך ויציאות לקפה, לקניות ולעין גדי, ושעות בנסיעות. ואת תמיד שם, בשבילי. בעצם בשביל כולם.

חכמה, ישירה, כנה. עם שכל ותבונה ושק של נסיון חיים ונתינה. עצה שלך שווה זהב תתקבל אצלי בלב רחב.

בשנים האחרונות זכיתי ללוות אותך במסע המתפתל של דרכך האחרונה. עבורי זו היתה הזדמנות להוקיר לך תודה. זו היתה סגירת מעגל. ולשתינו – זו זכות וגם סוג של מתנה.

וגם אז בדרך המיוחדת והשמורה רק לך – ידעת להתעלות מעל כל סיטואציה: פעם בהומור. פעם בבכי סוחף, פעם בצחוק מתגלגל או בכעס ותסכול. אבל תמיד בישירות בחכמה ברגישות בשקט וצנעה. אסרטיבית, שנונה ,אף אחד לא יסיט אותך מדרך המחשבה.

הצחקת אותנו עד דמעות. המשכת לתת את הפתרונות בתשבצים וידעת לכוון לכל אחד מהצוות ולהגיד להם את אשר על ליבך וללא היסוס, והם כולם החזירו לך אהבה גדולה.

זכית במשפחה יפה וחמה שאותך עטפה: ביסמין ויותם ובנכדים מלאי האור והנתינה שניכנסו אלינו ומיד הרימו את האוירה, באחים ואחות שליוו אותך במסירות, בחום ואהבה.

ובחברים… הרבה חברים.

זהו, יפה שלי, הגעת אל השקט והשלווה.

המסע לא תמיד היה קל, אך תמיד בדמותך.

"היי שקטה, עכשיו הכל בסדר,

אפילו המחנק עומד להשתחרר.

זה לא הגהינום ובטח לא גן עדן

זה העולם שיש ואין עולם אחר…" (רחל שפירא)

שמרנו אחת לשניה מקום חם בלב – פז אלניר

עירית היתה מטפלת שלנו בבית ילדים בכיתות ג'-ו'. אני זוכרת שכבר כילדה בת 9 הבנתי, ששמו את עירית להיות מטפלת שלנו אבל שבתוך תוכה היא כופרת בשיטות החינוך הנוקשות. כך קיבלנו מטפלת עם מאבק פנימי. כזו שהיה לה מאד מאד אכפת מאיתנו, שעשתה ואמרה לנו מה שהיה צריך מבחינה חינוכית אבל איפה שיכלה היא עיגלה פינות.

כך למשל היא האמינה בחינוך לעבודה, אז הקפידה על כך שנרים בבוקר את הדברים על המיטות ונשטוף את החדר לפני בית ספר.

אבל הרשתה לנו לא לישון בצהריים ובמקום זה לשחק כדורשת על הרשת שדאגה לסדר במיוחד בשבילנו, או להוציא אותנו לטיול ברחבי הקיבוץ והשדות. פעם או פעמיים בשבוע היתה מבקשת שניכנס בשבילה למנוחת צהריים ונשחק בתוך החדרים. כדי שמי שצריך יראה שיש פה חוקים.

כשלא הקשבנו לה היא היתה עושה מין תנועה כזו, של נו, מה? נראה לכם שמתאים לי להתעסק עם זה עכשיו? ואנחנו, יישרנו קו, כי היה לה אכפת מאיתנו ורצינו להחזיר לה אכפתיות.

כך נוצרה בינינו מערכת של הבנות הדדיות שאפשרה לה להיענות לצו השעה ולעבוד כמטפלת ולנו היה אוויר להיות מי שאנחנו.

מאז, שמרנו אחת לשנייה מקום חם בלב.

השנים עברו והיוצרות התהפכו, הפכתי למטפלת של יסמין, ניסיתי לתת לה את האוויר שאמא שלה נתנה לי. נפגשתי עם עירית בפיזיותרפיה כשניסיתי לתרום לזקיפות הקומה, בין לבין נפגשנו במדרכות, תמיד בחום לבבי, ובעניין הדדי. כולל בבית הסיעוד.

יסמין, מתי, רותה, צור וכל המשפחה, שולחת לכם את המקום החם בלב שקיבלתי מעירית.