ספור חייו
שלמה נולד בפולין בעיר המחוז הרובישוב להוריו מרדכי ואסתר, אחד משבעת הילדים במשפחה.
קהילת היהודים בהרובישוב מנתה כעשרת אלפים נפש שהתפרנסו רובם ממלאכה זעירה וממסחר. להוריו היתה חנות נעלים והם ניהלו אורח חיים דתי בביתם. היו בעיר מוסדות חינוך יהודיים ופעילות ציונית ענפה.
שלמה, כשאר אחיו, למד ב"חדר" עד גיל 14. במלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לכפר סמוך והתפרנסה מחקלאות עד עבר זעם. בשובם לעיר חזרו לעיסוקם ושלמה החל לעבוד אצל אחיו ורכש את מקצוע הַתַפָּרוּת. בגיל 16 הצטרף לתנועת הנוער דרור ואחר כך עבר לתנועת "החלוץ". ההורים תמכו בפעילותם הציונות של בניהם.
בשנת 1935 הצטרף שלמה לקיבוץ הכשרה בלודז' שהיה הקיבוץ הגדול ביותר של הקיבוץ המאוחד. היו שם כ 400 חברי הכשרה מכל רחבי פולין. תפקידו של הקיבוץ היה להכשיר את חבריו לקראת עלייתם לישראל. הקיבוץ שכן בחצר גדולה שבמרכזה בניין גדול עם הרבה חדרים בהם שוכנו כ – 40 איש בחדר.
חברי הקיבוץ קיימו את עצמם מעבודתם בבתי מלאכה שהיו להם וכן שרתו את עצמם במטבח, בחדר האוכל, במכבסה ובמתפרה שהקימו במקום. קיבוץ לודז' חוסל על ידי הגרמנים בתקופת מלחמת העולם השניה.
בשנת 1939 עלה שלמה ארצה בעלייה בלתי לגאלית. הוא יצא באנייה אטרטה מרומניה והגיע בחשאי לחוף שפיים. הבריטים תפסו את האניה ושלחו את נוסעיה לעתלית, למחנה המעצר. כעבור ארבעה ימים שוחררו חלקם באמצעות מכסת רשיונות עלייה (סרטיפיקטים).
שלמה הגיע עם מספר חברים לקיבוץ שפיים. עבודתו הראשונה היתה בפרדסי הסביבה ואחר כך היה רפתן בקיבוץ.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה הגיע גיטל (דימנשטיין) לשפיים והצטרפה אל אחיה ישראל (יהלום) שכבר שהה במקום. שם נפגשו גיטל ושלמה והקימו משפחה, ושם גם נולדו בניהם מוטי ומשה (פקו).
בתחילת שנות החמישים בפרוץ המשבר האידאולוגי בקיבוץ המאוחד הצטרפו שלמה וגיטל עם בניהם לקבוצת חברים שהזדהתה עם מפאי ומתוך תחושת ניכור מול קבוצת הרוב בקיבוצם החליטו לפרוש משפיים ולהצטרף לקיבוץ שמתאים להם יותר.
שבע משפחות הגיעו ביחד בקיץ 1952 והשתלבו בקהילת רמת יוחנן שכבר היתה גדולה ומבוססת. אף על פי כן כל ימיהם תחושת הבית האמיתית היתה בשפיים. ולא בכדי. שלוש עשרה שנים מחייהם השקיעו בבניית הישוב ועברו עמו את חבלי לידתו. במשך כל חייהם הישוו בין שני הקיבוצים. זאת ועוד: חלקם, וביניהם גם שלמה וגיטל, השאירו בשפיים חלק ממשפחתם המורחבת. זאת גם הסיבה שמרו על קשר רצוף כל השנים עם שפיים. קרא עוד
בניהם מצאו את מקומם ברמת יוחנן ביתר קלות. זו דרכם של צעירים שקלה עליהם ההסתגלות מזו של הוריהם. שני הבנים, הן מוטי והן משה בגרו והקימו משפחות ושניהם מצויים בכל הוויתם בעשייה הכלכלית והחברתית במקום הזה.
כל חייהם היו שלמה וגיטל חברי קיבוץ נאמנים ומסורים לעבודתם, צנועים בדרישותיהם, ובעיקר מאד מאד משפחתיים. בשקט הכל כך אופייני להם הנחילו זאת גם לבניהם.
עם לכתה של גיטל נותר שלמה מיותם בביתו ונושא בכאב את אובדנה. את נחמתו מצא בעבודה, בקריאת ספרים וכמובן במשפחתו הסובבת אותו. תמיד היה ער למתרחש בארץ ובעולם ומשתף במחשבותיו את חבריו. עם השנים הלכו אלה והתמעטו וחסרונם מלא את לבו צער וכאב.
אנו נפרדים מחבר שהתהלך בינינו 43 שנים ומשתתפים בצערם של מוטי, פקו הכלות והנכדים וכל שאר בני המשפחה.