לאה ברגשטיין

23/10/1902 - 14/05/1989

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ב תשרי התרס"ג

תאריך פטירה: ט' אייר התשמ"ט

שם האב: משה

שם האם: ליבה

ארץ לידה: גליציה

שנת עליה: 1924

מסמכים

משפחה

בנים ובנות: גולן - ברגשטיין רחל

נכדים ונכדות: אמנון גולן

לאה ברגשטיין-

לאה נולדה בגליציה, בעיירה בולשובצי, אחת מתוך שבעה אחים ואחיות. בזמן מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לוינה, בירת אוסטריה,ומרכז בולט של תרבות אירופה. האב היה בעל חנות למנופקטורה ופעיל בהסתדרות הציונית.

לאה למדה בביה”ס למסחר ואח”כ בביה”ס העברי הגבוה “פדגוגיום” בהנהלת רבה של וינה פרופ’ חיות. שם למדה את מקצוע הגננת והשתלמה בעברית ולימודי יהדות. במקביל גם למדה מחול אצל גדוליה כוראוגרפים והתוודעה לאסכולות הריקוד השונות. לאה שהיתה עתירת דמיון, בעלת כשרון משחק והמצאה, מנהיגות ודמיון, נתנה ביטוי לכוחותיה האומנותיים בעיסוק במחול וכלחייה התנתבו לעיסוק באומנות, בתרבות ובחכמת הגוף.

לאה עלתה ארצה בשנת 1924 כחברת השוה”צ,לקיבוץ בית אלפא. שם עבדה במטעים, בגן ירק וגם בענף הצאן. בבואה לבית אלפא כבר הוכרה כ”לאה הרקדנית” והחלה לעסוק במחול לחגים ואירועים בקהילה. בשנת1935  עזבה את בית אלפא מסיבות אישיותוחזרה ערב העברה לרמת יוחנן.

בשנות שהותה בתל אביב רקדה לאה בלהקתה של גרטרודקראוס אשר עמה קשרה קשרים עוד בימי לימודיה בוינה. אולם לאה החליטה לחזור לקיבוץ כיוון שהבינה שתרבות ישראלית מקורית חייבת לצמוח כדבר העולה מתוך חברה המקיימת קשראמיץ עם האדמה, שתרבות עממית ושורשית יכולה תיוצר בין אנשים היוצאים יום יום לעבודה. המחולות שהיא רוצה לחבר הינם כאלו המבטאים את החיים המתחדשים בארץ ישראל.

בשנותיה הראשונות ברמת יוחנן היתה לאה מורה להתעמלות בבית החינוך לישובי גוש זבולון, והיתה דמות מרכזית בעיצוב החגיגות בבית הספר והנחלת ריקודים לתלמידים. כבעלת מקצוע בתרבות הגוף עסקה בהוראת התעמלות לילדים ומבוגרים.

במפגשה עם מתתיהו שלם שתחילתו בבית אלפא והמשכו ברמת יוחנן חיברה לאה עשרות מחולות לשיריו של שלם אשר שמשו כחלק מטקסי חג שעצבו במשותף לצרכים מקומיים ואחר כך נפוצו ברחבי הקיבוצים. חלק מהריקודים נקלטו ונטמעו כריקודי עם בתרבות הארץ ישראלית. לא רק כוראוגרפית היתה לאה אלא גם מעצבת התלבושות היוצרת במו ידיה את האביזרים המתלווים להן כגון: חגורות, אצעדות עם פעמונים,”תלתלי אזניים” ועוד.

בשנת 1955 לאה הקימה את להקת “בני האיחוד” (להקת החטיבה) אשר ריכזה את מיטב הרקדנים הצעירים מקיבוצי”איחוד הקבוצות והקיבוצים”, וביחד כתבו ריקודים, התאמנו עליהם בכנסים במהלך השנה, והופיעו באירועים שונים של התנועה ושל המדינה.

בשנת 1983 הופיע הספר “שדות לבשו מחול”בהוצאת רמת יוחנן  ובו סיפור חייה של לאה,תולדות המחולות השונים, והרעיונות שהניעו את היצירה. (את הספר חיבר יורם גורן וערך אותו צבי קרניאל)

חייה של לאה כאמן לא היו קלים מעולם וגם חייה הפרטיים לא חסרו אירועים קשים שהנורא ביניהם היה מותה הטרגי של רחל ז”ל בתה היחידה.

ללאה שלושה נכדים שאת הבכור שביניהם גדלה כבנה ברמת יוחנן. בשנת חייה האחרונה, בשכבה על ערש דווי, הופק בקיבוץ סרט ווידיאו על החגים בקיבוץ ובמרכזם היצירה של לאה כמרכיב מרכזי ביצירת החג של מתתיהו שלם.

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • דברים מיום השנה ה-20 לפטירתה

      חג השבועות תשס”ט, מאי 2009

    לפני עשרים שנה נטמנה לאה באדמת רמת-יוחנן

    לאחר שבראה מלא הטנא יצירה של מחול וחגי טבע,

    והניחה,יחד עם מתתיהו, את המסד לתרבות מתחדשת בישראל ובקיבוץ.

    האישה הזו-

    הכוהנת בשמלה לבנה, שלקחה את התוף בידה, הובילה את קהל החוגגים,

    ועמדה מדי שנה בשנה על משמר ביצוע יצירתה,

    האישה הזו-

    ידעה גם אכזבות ומפח נפש, עלבון ומרירות, בדידות ושכול.

    אבל מה שלחשנו ללאה בשלושים לפטירתה

    אנו אומרים ביתר שאת היום,לאחר שיצירתה וחותמה הן מתשתיות התרבות שלנו:

    ” אל תרגזי לאה,

    נוחי בשלום על משכבך,

    כי:

    השמלות הרקומות כובסו,

    חולצות הבחורים גוהצו,

    פעמוני הרגליים נאספו,

    תלתלי האזניים, החגורות הצעיפים- נארזו.

    קרוב אליך,

    על אדמתך,

    שדות העומר ילבשו מדי שנה מחול,

    ובנות ובני הרמה יצאו במחולותיך,

    ודור לדור יביע מועד בחגיך,

    ואת-

    כאותה “ציפור יחידה,

    הנושאת את כל השמים הגדולים והכחולים

    על כנפיה הרפות

    בכוח מזמורה…”  (עפ”י לאה גולדברג, בהרי ירושלים,

    מתוך הספר “על הפריחה”)

    את נושאת את חגי אדמתנו ומועדי כפרנו

    בכוח מחולותיך.

    לפני 49 ימים הונף טנא העומר לפעמי “שיבולת בשדה”,

    והיום אנו מניפים את סלי הביכורים לפעמי ריקוד “שבעת המינים”.

    קשה להעמיד חג טבע שני בסמיכות למאמץ המושקע בחג העומר,

    אבל את, לאה, ידעת להעניק גם לחג זה את ייחודו,

    בעיקר במחול  “קומו ונעלה” בו הכוהנות מספרות את סיפור עם ישראל על אדמתו

    בשתי תנועות פשוטות:

    להתכופף אל האדמה, לעבדה ולשמרה;

    ולהניף ידיים למעלה בבקשה על הגשם ועל האור,

    או בתפילת הודיה על תנובת האדמה.

    עשרות רבות של מחולות יצרת לאה.

    יהיו הם נזר לראשך, פעמונים לרגלייך, ערובה לזכרך.

     

     

  • לסיום עבודתה בבית החינוך

     

    ללאה, מתתיהו שלם

    אף על פי שכל ההתייחסות היא כולה לילדים זאת אומרת: מה נתנה לאה לילדים, אני מתחיל הרבה יותר מוקדם.

    זה התחיל בשנות השלושים. היינו האומנים הראשונים שהופיעו מטעם הקבוצה בחוץ. לאה ואני. אני בשירה ולאה בריקוד השיר: “שה וגדי”. זה היה בדגניה ב’. הייתה התרגשות עצומה. שניים מקיבוץ אחד, אחד שר שני מרקד, זה היה חידוש גדול בארץ. היה זה חג גדול בקבוצה. מאז הופענו בקיבוצים שונים, אני בשירים שלי ולאה בריקודיה.

    כשעברנו לרמת יוחנן היתה לנו הצגה שם הופיע השיר: “שמוני”. זה היה השיר הראשון שנתן ללאה הזדמנות לפתוח את החתונות . כל חתונה החלה ב”שמוני”. וכך עד היום הזה.

    כשהייתי מורה בביה”ס חיברתי אז הצגה בשם “המצור”. שם שיחקו אז אלישע ונורית וזה הסתיים בשיר: שירו השיר. לאה חיברה לזה ריקוד וזה הפך להיות שיר של הארץ כולה. ככה זה התחיל. כמעט כל השירים שאני כתבתי מיד לאה חיברה לזה ריקוד, וזה עבר מיד לילדים.

    אחר כך שהופיעו שירי הגז, שירי העומר, הילדים שהיו בעיקר מבית הספר רקדו ושרו אותם כל השנה. היו שירים שלאה העלתה אותם מתהום הנשייה, שאני עצמי שכחתי אותם והיא הרקידה אותם. כמו השירים: יוחנן וגבריאל, מן השממה, לבשו, לבשו נא עוז ועוד אחרים שגם הלבישה אותם בסיפורים ובמעשיות וזה הלהיב אותם עוד יותר. באפן כזה הילדים אהבו את השירים יותר ויותר.

    היה זה מוצלח ביותר ששני אנשים כאלה נפגשו זה ליד זה: אחד בשירה ושני בריקוד. זה העשיר את החברה כולה.

    עם לאה נהגתי כשווה בשווה. אני לא התערבתי בריקודים שלה, רק מפעם לפעם הייתי אומר לה: “אני הייתי עושה את זה כך וכך”, והייתי עושה הדגמה. אמנם רקדן לא הייתי אבל היה לי חוש אם מתוך המוסיקה או מתוך המילה והיא תמיד קבלה את הערותיי.

    לסיום עבודתה בבית הספר נברך אותה שעוד תספיק ליצור כהנה וכהנה.

    אני בשמי יכול להוסיף לה ברכות להרבה בריאות, הרבה רוח טובה והעיקר הרבה רוח יצירה.

    מתתיהו שלם רמת יוחנן 1973

  • תעודת זהות

    לאה ברגשטיין

    יוצרת מחולות ומעצבת טקסי חגים

    בת ליבה ומשה

    נולדה בבולשובצי – גליציה

    כ”א בתשרי תרס”ג  23.10.1902

    אמא לרחל

    עלתה לארץ בשנת 1924

    מראשוני קבוץ בית אלפא

    עברה  לרמת יוחנן 1940

    נפטרה ט’ באייר תשמ”ט  14.05.1989

    בת 86 במותה