יוחנן קרוא
נוכחות מתמדת שהלכה ונמוגה – פרידה מיוחנן קרוא ז"ל / נורית פיינשטיין "בְּיוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹם/ הָרָקִיעַ תְּלַהֵט כַּתַּנּוּר הַיּוֹם",
תפריט
נוכחות מתמדת שהלכה ונמוגה – פרידה מיוחנן קרוא ז"ל / נורית פיינשטיין "בְּיוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹם/ הָרָקִיעַ תְּלַהֵט כַּתַּנּוּר הַיּוֹם",
"אחרי הכל את שיר" – פרידה מזכריני זכריני איננה. נותר רק הד קולה… "עכשיו הזמן 'שלום' לומר ולהפרד בשיר". אני מודה שבשבילי דברי
מוטי דינסטג הרגע ההוא בבוקר יום חמישי, שבו החלה השמועה שמוטי איננו לעבור מפה לאוזן ומוואטסאפ אחד לשני, הוא מסוג הרגעים בהם מותירה
דבורה זמיר דבורה נולדה ב-1887 בעיירה זורוביצי, בפלך גומל שברוסיה הלבנה. אביה היה אחד ה"בעל-בתים" המסודרים בעיירה, סוחר בשחת ובתוצרת חקלאית של הגויים.
הניה זיידמן בית משפחתי אבא היה אדוק והבית מסורתי. מוצאו מהורודנקה, והוא וכן אביו, היו מחסידי צ"ורטקוב. בימי ילדותי היה אבא בעל אחוזה
חנה טרטקובר-ארנון חנה נולדה בסמבור, גליציה, בבית שומר מסורת. אביה היה קבלן בניין. היא למדה בבי"ס תיכון פולני. ב-1915, בעיצומה של מלחמת העולם